<h1>שבלי הלקט סימן פ"ט</h1>
<h2>דף קח:</h2>
מצאתי בספר התרומה. מותר לתת מלח בשבת על נתחי העוף ואחר כך יין או מים ומנענע יחד. ואפילו לר' יוסי דאסר מים ומלח תחילה, השתא הוי טעם לחלוחית העוף כמו שמן תחילה ומותר. והשתא דקיימא לן דאין הלכה כר' יוסי דאמר נותן שמן תחילה ואחר כך מים ומלח, מותר לעשות מי מלח מועטין בשבת לצורך יומו. אבל מי מלח עזין אסור לעשות. מאי מי מלח עזין רבה ורב יוסף דאמרי תרויהו כדי שתהא ביצה צפה בהן. וכמה אמר אביי תרי תולתי מילחא וחד מיא. וחרדל שלשו מערב שבת למחר ממחו בין ביד בין בכלי, ונותנין עליו דבש, ולא יטרוף כדרך שטורפין ביצה בקערה אלא מערב ביד או בכלי. שום שריסקו מערב שבת למחר נותן לתוכו פול או גריסין ולא יטרוף אלא מערב. שחלים ששחקן מערב שבת למחר נותן לתוכן יין וחומץ ולא יטרוף אלא מערב. וכתב רבינו ישעיה זצ"ל דווקא שום ושחלים התרנו בריסוק ושחיקה מערב שבת ליתן לתוכן יין וחומץ וגריסין, אבל בחרדל לא סגי ליה ריסוק בלחוד, אלא בעינן שילושינו מערב שבת, שלישתו היא חשובה. ואסור ליתן בחרדל המרוסק מים או חומץ בשבת. ובעל התרומה זצ"ל כתב חרדל שלשו ושום שריסקו מותר לערב, היינו כשנתן המשקה שם מבעוד יום, אבל בשבת אסור ליתן מים או יין בחרדל או בשום שנשחקו מערב שבת, כדאיתא בירושלמי [שבת פ"ז ה"ב] ההן דשחיק תומין חייב משום דש, ההן דיהיב משקין חייב משום לש. ובעל היריאים זצ"ל כתב, דלא סמכינן על תלמוד ירושלמי, שהרי נראה כחולק על תלמוד שלנו, ועל תלמוד שלנו אנו סומכין שמתיר ליתן משקין בשום ששחקו מערב שבת.
